הדילמות שמפרקות משפחות: התמודדות עם מצבי סוף חיים של ההורים

האם כל חיים הם קדושים בכל מחיר? התקדמות הרפואה המודרנית מאפשרת לנו להאריך חיים יותר מאי פעם, אך לצד ההישג הזה עולות שאלות מורכבות שלא נדרשנו אליהן בעבר. מה קורה כשהטיפול הרפואי מאריך לא רק את החיים אלא גם את הסבל? איך מקבלים החלטות קשות עבור הורה שאיבד את צלילותו אך מתעקש שלא לעבור למוסד מתאים? ומה אומרת על כך היהדות – שלכאורה מקדשת את החיים מעל הכול, ונותנת משקל רב מאוד לכיבוד הורים?

"צהר עד 120" הוא שירות ייחודי שמציע מענה ייחודי למצב שבו על משפחות לקבל החלטות בלתי אפשריות, ומגלה שהמסורת היהודית מכילה תשובות מורכבות ומעמיקות שנותנות מענה לשאלות שרבים מאיתנו עשויים להידרש להן.

שוחחנו עם הרב יובל שרלו, ראש מרכז האתיקה של ארגון רבני צהר והוועדה המייעצת של "צהר עד 120", כדי לשמוע עוד על המיזם שהצליח לחבר בין צוותים רפואיים, עובדים סוציאליים ורבנים, כדי לאחד משפחות אל מול החלטות קשות, ועל הקו החם והחינמי שהוא מפעיל.

לא רק ערך החיים

אילו מקרים מגיעים לקו החם של "צהר עד 120"?

"'צהר עד 120' מתמחה בשני תחומים: הכרעות בשלבי סיום החיים וטיפול בדמנציה. את התחום הראשון אפשר לחלק לכמה נושאים: הנשמה, החייאה, שיכוך כאב וטשטוש, והזנה, שהוא הנושא המורכב ביותר. בתחום הדמנציה יש אין-ספור שאלות שנוגעות בעיקר בקבלת החלטות בקשר לאדם שלא יכול להגיד מה רצונו ובאתגר המתמשך של הטיפול על ידי בני המשפחה".

מדוע לדעתך אנשים פונים לייעוץ שכולל גם רבנים בנושאים האלה? הרי אין כאן פסק הלכה.

"המומחיות שלנו ב׳צהר עד 120׳ אינה רק דתית או הלכתית. יש לנו מומחיות אתית, הבנה מקצועית ורפואית עמוקה, ואנחנו נותנים גם מענה רגשי יחד עם עובדים סוציאליים, ולכן צוותים רפואיים מפנים אלינו משפחות הנתונות בדילמות, בין אם אלה משפחות שומרות מצוות או לא. ובכלל, בשאלות הגדולות של החיים – לידה, מחלה, חיים ומוות – אנשים מחפשים מענה במסורת השורשית שלהם, ביהדות. יש המון אנשים במדינת ישראל שרוצים לדעת מה מותר ומה אסור לעשות מבחינת היהדות, ולא רק אלה שקיימו אורח חיים דתי לאורך חייהם".

ולא מוזר למשפחה חילונית לפגוש פתאום רב בקשר לעניין רפואי?

"גם אנשים שאינם שומרי מצוות מרגישים מאוד בנוח עם השירות שלנו, כיוון שאנחנו לא אומרים לאנשים מה לעשות, אלא מנהלים דיאלוג מאוד משמעותי בין המשפחות והצוות הרפואי. אנחנו כאן כדי לתת ייעוץ ותמיכה, אבל אנחנו רואים חשיבות עצומה בכך שאת ההחלטה תקבל המשפחה. במיוחד חשוב לנו שההחלטה תתקבל על ידי כל המשפחה יחד".

אם נשאל אדם ממוצע הוא יגיד שלפי היהדות ערך החיים תמיד גובר. זה גם מה שהרב יגיד במפגש עם המשפחה?

"זו תדמית נפוצה, אבל היא לא נכונה. גדולי ישראל – הרב משה פיינשטיין, הרב יעקב ישראל קנייבסקי, הרב שלמה זלמן אוירבך – כולם כתבו שמשלב מסוים מותר להפסיק להאריך את סבלו של החולה, כדי שיוכל להיפרד בשקט מן העולם. ברגע שמשפחה יודעת שבעיקרון זה מותר, עדיין נכון להתייעץ כדי לבדוק אם הגענו לנקודה הזו. אבל עצם הידיעה שדבר כזה קיים – זה אולי הדבר החשוב ביותר שאנחנו עושים. רוב האנשים לא יודעים שיש מסלול של רפואה פליאטיבית שמטרתה להפחית סבל בלבד".

מהו בדיוק ״טיפול פליאטיבי״?

"טיפול פליאטיבי משקף גישה טיפולית שמתמקדת באיכות החיים של האדם החולה, במקום בניסיון לרפא את המחלה עצמה. בכל מחלה יש נקודה מסוימת בטיפול, שבה הניסיון להילחם בה ולהאריך חיים נהיה לא רלוונטי, ואז מתקבלת הכרעה לעבור לטיפול פליאטיבי בלבד, כדי להעניק למטופל את האפשרות להיפרד מן החיים ללא כאב או צער".

"אבדת אביו" – כיבוד הורים ודמנציה

טיפול בדמנציה מעלה לכאורה שאלות פחות מורכבות משאלות סוף החיים, מכיוון שלא מדובר בנושאים של חיים ומוות. עם זאת, גם כאן עולות הרבה שאלות ערכיות שמצריכות ליווי ותמיכה. למשל, מה עושים כאשר נוכחותו של האדם עם הדמנציה מפריעה למרקם חייהם של יתר בני המשפחה? באילו מצבים יכול השיקול הכלכלי להשפיע על בחירת מוסד סיעודי? ואיך אפשר לסייע לאדם עם דמנציה לשמור על הערכים ועל אורחות החיים שעליהם הקפיד בעבר? גם בשאלות אלה מתמחים צוותי הייעוץ של "צהר עד 120".

מהי עמדת היהדות בנוגע למצב שבו צרכיו של האדם הדמנטי באים על חשבון צורכיהם של יתר בני המשפחה?

"זה נושא מאוד מרכזי, ומגיעות אלינו המון שאלות בנושא. כלל האצבע אומר שבד בבד עם כיבוד אב ואם, המשנה אומרת ש'אבדתו ואבדת אביו – אבדתו קודמת'. כלומר, אם אבא שלי איבד ארנק ואני איבדתי ארנק, אני מחפש קודם את הארנק שלי, ורק אחר כך את של אבא שלי. גם מול כיבוד אב ואם, ההלכה מכירה בצרכים של הילדים, של בני הזוג ושל הנכדים. הצרכים של ההורים הם כמובן שיקול מרכזי בקבלת החלטות שנוגעות אליהם, אך ההלכה לא דורשת שיהיו שיקול מכריע בכל מקרה. חשוב מאוד לדעת את זה משתי סיבות: קודם כול כדי שהאדם שמטפל בבן משפחה עם דמנציה לא יזניח את עצמו ויטפל גם בצרכיו האישיים והרפואיים, וגם מתוך הנחה שאם הוא לא יעשה את זה הוא יטפל בהורים בצורה גרועה".

תוכל לתת עצה למצבים שבהם אדם עם דמנציה מפסיק להקפיד על דברים שהיו חשובים לו בעבר, כמו שמירת מצוות?

"קשה לתת כאן כלל אצבע, מכיוון שזה מורכב מהרבה מאוד מצבים שונים. עם זאת, אנחנו משתמשים הרבה בכלל הלכתי שקובע כי משעה שהאדם לא מסוגל לקחת אחריות על עצמו ועל קיום מצוות – הוא פטור מהן. אם הוא לא יודע שהיום שבת – הוא פטור משמירתה. במקרים כאלה, כל מצב לגופו, ובדיוק בשביל זה הקו החם שלנו קיים".

לסיום, מה חשוב לך שכולנו נדע בנוגע לנושאים של דמנציה וסוף החיים?

"חשוב לדעת שהמסורת היהודית והאתיקה שלה אינן צבועות שחור ולבן, ושיש יותר מדרך אחת לעשות את הדבר הנכון. כדי לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר, שתכבד את בן המשפחה החולה בצורה המיטבית, מומלץ מאוד לפנות לייעוץ מקצועי עם גורמים מומחים שיֵדעו להקשיב לכם ברגישות ולהעניק נקודת מבט נוספת. המשפחות שנתקלות במצבי דמנציה וסוף חיים נמצאות במצב רגיש, והשירות של 'צהר עד 120' מעניק מענה מיידי, נחוץ, מכיל וחינמי שמומלץ למשפחות להיעזר בו".